מהכריכה האחורית:

​

האם עצים הם יצורים חברתיים? ב"חיים הנסתרים של עצים" היערן והסופר פיטר וולבן טוען באופן משכנע כי כן, היער הוא רשת חברתית. הוא מסתמך על תגליות מדעיות פורצות דרך כדי לתאר כיצד עצים הם כמו משפחות אנושיות: הורי עצים חיים יחד עם ילדיהם, מתקשרים איתם, תומכים בהם בזמן שהם גדלים, חולקים חומרים מזינים עם אלה שחולים או מתקשים, ואפילו מזהירים זה את זה מפני הממשמשים ובאים. סכנות. ווהללבן גם חולק את אהבתו העמוקה ליערות ויערות, ומסביר את התהליכים המדהימים של חיים, מוות והתחדשות שצפה ביער שלו.

מהכריכה האחורית:

​

"מחקר מרתק של העצים, השיחים והגפנים המאכילים את החרקים, הציפורים ובעלי החיים האחרים בגן הפרברים." -הניו יורק טיימס
 
ככל שהפיתוח והרס בתי הגידול מואצים, גדלים הלחצים על אוכלוסיות חיות הבר. ב-Bringing Nature Home, דאגלס וו. Tallamy חושף את הקשר הבלתי ניתן לשבירה בין מיני צמחים מקומיים לחיות בר מקומיות - חרקים מקומיים אינם יכולים, או לא רוצים, לאכול צמחים זרים. כאשר צמחים מקומיים נעלמים, החרקים נעלמים, ומרוששים את מקור המזון של ציפורים ובעלי חיים אחרים.
 
אבל יש צעד חשוב ופשוט שכולנו יכולים לנקוט כדי לעזור להפוך את המגמה המדאיגה הזו: כל מי שיש לו גישה לחלקת אדמה יכול לתרום תרומה משמעותית לשמירה על המגוון הביולוגי פשוט על ידי בחירת צמחים מקומיים. על ידי הפעלה לפי ההמלצות המעשיות והניתנות להשגה של דאגלס טלאמי, כולנו יכולים לעשות שינוי.

מהכריכה האחורית:

​

"אני אוהב יותר לשחק בתוך הבית, כי שם נמצאים כל שקעי החשמל", מדווח תלמיד כיתה ד'. מעולם לא בהיסטוריה ילדים היו כל כך מחוברים - וכל כך מנותקים מהעולם הטבעי. בעבודה חדשה פורצת דרך זו, המומחה לתמיכה בילדים ריצ'רד לוב קושר ישירות את חוסר הטבע בחייו של הדור החוטי של היום - הוא קורא לזה חוסר בטבע - לכמה ממגמות הילדות המטרידות ביותר, כמו עלייה בהשמנה, הפרעת קשב וריכוז ( ADD), ודיכאון.

כמה עובדות מפתיעות: עד שנות ה-90 הרדיוס סביב הבית שבו הורשו לילדים לשוטט בעצמם הצטמצם לתשיעית ממה שהיה ב-1970. כיום, ילדים ממוצעים בני שמונה מסוגלים לזהות יותר דמויות מצוירות מאשר מינים מקומיים, כגון חיפושיות ועצי אלון, בקהילה שלהם. הקצב שבו רופאים רושמים תרופות נוגדות דיכאון לילדים הוכפל בחמש השנים האחרונות, ומחקרים עדכניים מראים ששימוש רב מדי במחשב מאיית צרות למוח המתפתח.

הפרעת טבע אינה מצב רפואי; זהו תיאור של המחירים האנושיים של ניכור מהטבע. ניכור זה פוגע בילדים ומעצב מבוגרים, משפחות וקהילות. עם זאת, יש פתרונות, והם נמצאים ממש בחצר האחורית שלנו. ילד אחרון ביער הוא הספר הראשון שמאגד מחקר חדשני המראה שחשיפה ישירה לטבע חיונית להתפתחות בריאה בילדות - פיזית, רגשית ורוחנית. יתרה מכך, הטבע הוא טיפול חזק לדיכאון, השמנת יתר ו-ADD. חינוך מבוסס סביבה משפר באופן דרמטי את ציוני המבחנים הסטנדרטיים ואת ממוצע הציונים ומפתח מיומנויות בפתרון בעיות, חשיבה ביקורתית וקבלת החלטות. אפילו יצירתיות מעוררת חוויות ילדות בטבע.

עם זאת, שליחת ילדים החוצה לשחק קשה יותר ויותר. מחשבים, טלוויזיה ומשחקי וידאו מתחרים על זמנם, כמובן, אבל זה גם הפחדים שלנו מתנועה, זרים, אפילו יתושים נושאי וירוסים - פחדים מהניצול התקשורתי - שמחזיקים ילדים בבית. בינתיים, בתי הספר מקצים יותר ויותר שיעורי בית, ויש פחות ופחות גישה לשטחים טבעיים.

להורים יש את הכוח להבטיח שבתם או בנם לא יהיו "הילד האחרון ביער", והספר הזה הוא הצעד הראשון לקראת אותו מפגש טבע-ילד.

מהכריכה האחורית:

​

פורסם לראשונה על ידי Houghton Mifflin ב-1962, Silent Spring התריע בפני קהל גדול על הסכנות הסביבתיות והאנושיות של שימוש חסר הבחנה בחומרי הדברה, ודרבן שינויים מהפכניים בחוקים המשפיעים על האוויר, האדמה והמים שלנו. "האביב השקט הפך לרב מכר בורח, עם הדים בינלאומיים. . . [זה] מעוצב היטב, חסר פחד ותמציתי. . . גם אם היא לא נתנה השראה לדור של פעילים, קרסון היה מנצח כאחד מכותבי הטבע הגדולים ביותר במכתבים אמריקאים" (פיטר מתייסן, עבור 100 האנשים המשפיעים ביותר של המאה של הזמן).
מהדורת ארבעים שנה זו חוגגת את ספרה של רייצ'ל קרסון עם הקדמה חדשה מאת הסופרת והאקטיביסט טרי טמפסט וויליאמס ומילה אחרונה מאת הביוגרפית המהוללת של רייצ'ל קרסון לינדה ליר, המספרת את סיפור ההגנה האמיצה של קרסון על אמיתותיה מול חסרי רחמים. תקיפה מהתעשייה הכימית בשנה שלאחר פרסום הספר "שקט" ולפני מותה בטרם עת ב-1964.